קולם של חרקים: דיווח של מומיה כתובית | Voice Of The Bugs Subtitle

צייד הפוסע ביער נתקל במאהל נטוש. בתוכו מתגלה גופה. המת, גבר בן ארבעים לערך, השאיר יומן, בו הוא תיעד את התאבדותו בהרעבה עצמית.ע'פ הסיפור הזה כתב הסופר היפני שימדה מסאהיקו רומן המתאר את נקודת המבט של אדם הדועך אל מותו. פטר לישטי, דוקומנטריסט שוויצרי, לקח את הטקסט והפך אותו לסרט תעודה יוצא דופן. לישטי מארגן את הסרט סביב שלושה אלמנטים: האחד הוא תיאור היער, הטבע, שבו צם האדם אל מותו. לישטי מצלם ומקליט חרקים, עלים, עצים ומעצים את החוויה החושית שאופפת את הגיבור. וויס־אובר מאפשר לנו להתוודע ליומנו של המת, בשעה שהוא מתבונן בגופו ההולך וקמל, ובמחשבות העולות בו לקראת סופו. פתיל נוסף מציע דימויים שאינם לקוחים מתוך הסביבה הטבעית אלא הבזקים מתוך עולם עירוני — מחשבות? זכרונות? הזיות של מתיישב בודד? פטר לישטי מציע גישה קולנועית רעננה ומאתגרת לאפשרות מסירתה של תודעה אנושית באמצעות הקולנוע. הגישה הזו — אימפרסיוניסטית במידה — ממקסמת את הכלים הקולנועיים הפשוטים ביותר ויוצרת בעזרתם אחדות חדשה. 'זוהי סימפוניה של צליל ותמונה תוך שימוש חדשני בטקסט ספרותי בתוך סרט תיעודי היוצר עבור הקהל חוויה חדשה לגמרי. מעשה ההתאבדות מוצג כהצלה של הכבוד האנושי... אין נפש שתוכל להשאר אדישה לסרט' (מתוך נימוקי השופטים בפסטיבל התיעודי — ורשה).